תלונות/ הדס קאן

האגו מאד אוהב להתלונן, הוא חי מזה
אתם לא יודעים שכל מיני דברים שליליים
שאתם חושבים על בן/בת הזוג שלכם,
זה בכלל לא אתם שחושבים אותם, זה האגו שלוקח פיקוד.

האגו עושה אתכם צודקים, אומללים ומאמללים.
אתם עושים את זה בלי להיות בכלל מודעים,
כי האגו הוא זה שתפס פיקוד.
הוא נטען ביותר ויותר אנרגיות
ואתם נהיים פחות ופחות נסבלים ויותר סובלים
עצוב….

יש אוכל לאגו ויש אוכל למי שאתם במהות שלכם.
אם אתם מרירים, זועמים, פגועים, נעלבים
זה הסימן שהאגו שלכם בעלייה,
הוא מקבל את האוכל שלו וזה לא האוכל שאתם צריכים
האוכל שאתם צריכים כדי לחיות טוב הוא ביטחון , אהבה וחום.
לפעמים, התלונה שלכם נכונה ולפעמים היא מוטעית
בכל מקרה, כשאתם רוצים להכניס את האגו לדיאטה
על מנת שתוכלו לחיות את החיים באהבה,
כדאי על כל תלונה שעולה, גם אם היא מדויקת
להזיז את המיקוד ולמצוא
חמישה דברים חיוביים באדם שמולכם.

מיקוד אותנטי בתכונות החיוביות
של מי שאיתנו זה האוכל הנכון
עבורכם, עבורו ועבור דרככם המשותפת.

להיות צודק / הדס קאן

להיות צודק נותן הרבה דלק
שאינו מהסוג הנכון.
דלק, שאינו מזין את מערכת היחסים
ויוצר תקיעות במקום תנועה.

להיות צודק, זו שאיפתו של האחד
שרק פרשנותו לדברים תתקבל.
להיות צודק, בכל מחיר.
כשאני צודק אני טוב וחכם, האומנם?

בזוגיות, כמו בכביש ,אל תהיה צודק
הייה חכם!
תתבונן בדרך המשותפת
ותעשה לטובתה
לטובת היחד, לטובת השניים.

אי אפשר לחוות שניים
כשיש מקום רק לצדקתך.
שניכם טועים או שניכם צודקים
זו האופציה שעובדת.

שמחה בך שמחה בנו / הדס קאן 

לפני שהתחלתי לכתוב את הרשומה הזאת חשבתי על כל מיני כותרות…לפעמים אני מעדיפה ככה, לתת כותרת ואז לכתוב. חשבתי על כותרת כמו: "להעלות את הרייטינג לשמחה", ולאחר מכן חשבתי על "לכשכש בזנב", כי אני אומרת לזוגות שכמו שהכלבים מכשכשים בזנב כשהם רואים אותנו שוב, כדאי שבני הזוג יכשכשו בזנב אחד לשני.

מצאתי את עצמי, אחרי הכותרות האלה, נכנסת להוויה של מחנכת/ מטיפה ושהרשומה נהיית עצובה ומראה את ההחמצה הזוגית, החמצה שנוצרת פעמים רבות בזוגיות. שני אנשים טובים שבמערכת היחסים הזוגית מפספסים את עצמם, את מי שהם באמת.

חשבתי, שלא נכון שרשומה על שמחה תיכתב בעצב (עצב שלי, כי עצוב לי לראות זוגות שמחמיצים),

ולכן בחרתי להביא משהו אישי, מתוך השמחה הזוגית בחיים שלי, משהו שמאמנים יוכלו לתת ככלי למתאמנים ואם ירצו – גם לעצמם:

כתוב/ כתבי מכתב לבן/ בת הזוג שלך שיש בו רק את מה שמשמח אותך בו/ בה ובזוגיות שלכם.

אז, אני קצת רועדת מהחשיפה ויחד עם הרעד בוחרת, כדוגמה, לכתוב מכתב ליוסי ( האיש שאיתי זה 32 שנה) על מה שמשמח אותי בו ובביחד שלנו.

רוצה להביא את השמחה הפשוטה, זו שלא צריך לצאת לחופשה כדי להרגיש אותה, היא כאן, זמינה, רק צריך להיות מודעים לזה שהיא כאן, כאן ועכשיו…

שמחה בך, שמחה בנו

שמחה לשמוע את קולות הקימה שלך בבוקר, את הברז המסתובב שאומר שאתה ער…שמחה ומצפה לראות אותך, את מראה פניך, את מצב הרוח שלך ולשמוע את הקול שלך כשתגיד בוקר טוב במוזיקה המיוחדת שבה אתה אומר את שתי המילים האלו "בוקר טוב".

שמחה על הקירבה, זו שנבנית בינינו מיום ליום בהדרגה ולפעמים בקפיצות מדרגה, שמחה על הפתיחות וההיפתחות לכל, לכל קול, לכל מנעד, לרגשות שהיו חבויים בתוכנו מזמן ולדברים שאנחנו כבר מכירים ונותנים להם זמן.

שמחה לשמוע את ה"תסססס" הזה שהמקינטה עושה בזמן שאתה מוזג לנו קפה, אחד מצלילי הבית בבוקר, צליל שמבשר את הביחד שאחריו, הביחד שאני כל כך שמחה עליו.

שמחה לדון איתך בעניינים פילוסופיים, אלו שעוסקים בטבעו של האדם, דיונים שהם מדעיים, רגשיים ונוגעים בנו, בדרך שבה בחרנו…שמחה להעמיק איתך את הדרך הזאת, דרך הקירבה והאהבה, ושמחה להתפלסף איתך האם קירבה ואהבה = שמחה.

שמחה כשאנחנו לא מסכימים, זה מפרה אותי ומוביל אותי לתנועה במחשבה ובחיים, שמחה גם כשאנחנו מסכימים או מגיעים יחד לתובנה משותפת שמאירה לנו עוד משהו ונותנת לו משמעות שונה.

שמחה שאתה מתקן את כל הדורש תיקון, ידי זהב מבורכות יש לך ובזכותך המכשירים בבית פועלים בצורה הטובה ביותר…שמחה שאתה נותן לזה קדימות וישר מתקן, זה מאפשר נוחות זורמת, כמעט מובנת מאליה שהכול כאן, פועל בסדר.

שמחה על ההתמדה שלך בדאגה לכך שכל מה שאנחנו צריכים יהיה, יודע יותר טוב ממני מה לקנות בסופר ואיזה השלמות לעשות, עושה את זה בכל מזג אוויר ותמיד בחום. שמחה לראות אותך חוזר מהסופר בידיים מלאות ולשמוע אותך מוסר לי ד"שים מהאנשים שפגשת שם. שמחה לפרוק איתך את השקיות, לשים כל דבר במקומו ולא להשאיר בחוץ את הדורש קירור…

שמחה על הנשיקות הקטנות באוויר והליטופים שאנחנו מחליפים בינינו, ככה, באמצע היום כשכל אחד עסוק בעינייניו. שמחה שיש לכל אחד את המקום שלו. שמחה שיש גם מקום משותף שכל הזמן מתפתח, נע, משתנה ואיתנו צומח.

שמחה לשמוע אותך מדבר עם אימא שלך, במסירות ובאהבה, שמחה שאתה מספר לה דברים טובים ויודעת שזה עושה לה טוב על הנשמה.

שמחה על הגמישות שלך ועל הזרימה עם מה שהחיים מביאים, זאת גמישות זורמת שיש בה גם יציבות רבה, יציבות שיש בה גבולות שאותם אני לומדת כל יום ממך.

שמחה שאנחנו יוצרים גשרים, גשרים שיוצרים קשרים, גשרים שמביאים אנשים ליותר סיפוק בחיים, שמחה על הגשר שאנחנו בונים בינינו עוד ועוד ועל הקשר שנוצר מתוכו שמעמיק מאוד.

שמחה לנסוע איתך באוטו ולדבר, מוכנה לנסוע איתך שעות.

שמחה לשבת איתך בתוך פגישות, שמחה על נקודות המבט שאתה מביא, חכמות ונקיות.

שמחה לעת ערב לשבת איתך בכיף בסלון, לדבר, לסכם את היום.

שמחה שאנחנו לא מוותרים על להוקיר זה את זו לפני שאנחנו הולכים לישון, זו דרך מופלאה לסיים את היום.

אהוב ליבי,

כתבתי את זה לאורך כל היום

חיבוק, נשיקה

ואיזה כיף שכל שכתבתי הוא מציאות, לא חלום!(-:

הדס

פורסם במגזין המאמנים coachletter
http://www.coachinginteractive.co.il/news/Main/articleCL.asp?a_id=1701&MID=112&lang=1

=======================================================

שתה אותי

תארו לכם, שכמו בסיפור "עליסה בארץ הפלאות" , אתם מגלים שני בקבוקים שעל כל אחד מהם תווית "שתה אותי" .

כשאתם מתקרבים ומסתכלים על האותיות הקטנות, אתם קוראים ששתייה מכל בקבוק תגרום לתופעות שונות  בחייכם:

בקבוק אחד יוביל אתכם לחיות את החיים בלהט, בפול גז, בדהירה לכל הכיוונים, באורגזמה סוערת ומטלטלת, עוברים מפרטנר אחד לשני, תחפשו כל הזמן ריגושים חדשים, אהבות חדשות, כיבושים,  הרגשה של השתוקקות,  "חייב שיהיה לי" , דרמה, "וואו" שאחריו בא "אאו" , דברים פחות יכאיבו לכם, תהיו יותר אגרסיבים ותחרותיים, תעלו  על רכבת הרים שועטת למעלה ולמטה עם לופים בעוצמה, וה-Hangover  שאחרי… מה שתשיגו לעולם לא יספק, תהיו בהמתנה מרגשת לעליה הבאה שחייבת להיות גבוהה יותר, והתהום הבא שתהיה עמוקה יותר.
כל הזמן תרצו – מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר.

בקבוק שני  יוביל אתכם לראות את העולם באופן מקבל, חיובי ואוהב, תזכרו יותר את החיוכים מאשר את הכעסים, תרגישו רכות אל העולם והסביבה, תהיו שלווים ,נדיבים מחוברים למתרחש בחיים שלכם ומלאי אמפתיה.תחושו ברגשות שלכם ותוכלו להביע אותם, תתמלאו באהבת חיים ואהבת האדם, תרגישו בטוחים,  מוגנים בעולם,  כמו ביטחון ראשוני של תינוק היונק חלב חם משדי אימו, תהיו מסופקים ואוהבים ללא תנאי, מלאי אמון,  בוחרים מחדש , שוב ושוב, באותם פרטנרים וסומכים  עליהם .

אז מה תשתו?

האמת שכולנו שתינו מהבקבוקים האלו מזמן , מדובר בנוירוטרנסמיטורים ( חומרים הנמצאים במעברים העצביים בגוף) שמשפיעים כימית על המוח והתודעה.  וגם להיפך, עבודת תודעה משפיעה על רמות החומרים האלו.

הבקבוק הראשון מתאר את פעולת החומר דופמין – מקושר למרכז התגמול במוח וברמות יתר מקושר להתמכרויות מכל הסוגים.

הבקבוק השני מתאר את פעולות  החומר אוקסיטוצין שנקרא גם הורמון האהבה, מפעיל התכווצויות הרחם בזמן הלידה, עוזר להפרשת חלב בהנקה,  ומקושר להתנהגות חברתית, הפחתת פחד והגברת אמון .

האמת שחשובה השתייה גם מזה וגם מזה, וכמו תמיד הכי חשוב האיזון, חשוב השילוב בין שתי ההוויות כמו יין ויאנג.

וחשוב שכמאמנים נהיה מודעים באיזה בקבוק אנו משקים את המתאמן, איזה בקבוק אנו מאמנים אותו לשתות, איזה בקבוק המתאמן  הורגל לשתות, ולאן הלגימה הבאה תוביל אותו.

דרך השאלות שלנו, ההתבוננות שלנו ושלו במהלך האימון, חשוב שלנקטר שנגיש יהיה שילוב טעמים שיאפשר התנהלות שיוצרת בסיס יציב ויצירתי בתוך החיים.

אנחנו רוצים שהמתאמנים וגם אנחנו , בחיינו האישיים, נחיה חיים שיש בהם תנועה, הנאה וערך.  אלו יכולים לקרות במצב בו משחק הדופמין-אוקסיטוצין מאוזן.

כמאמנים חשוב לנו שהמתאמן הפוסע לקראת פריצת הדרך יהיה מצויד בשני הבקבוקים, האחד יאפשר את ההנעה וההתלהבות, והחתירה למטרה.  השני יאפשר את ההמשכיות, ההנאה מהדרך ומהתוצאה שכבר הושגה, ההתגברות על הפחדים ויותר אמון.

חשוב גם  שאנחנו כמאמנים נשתה משני הבקבוקים – כי ההוויה שלנו נותנת השראה במרחב האימון..

כמאמנים אנחנו עובדים עם אנשים על יציאה מאזור הנוחות שלהם, ( ואנחנו יודעים שאזור הנוחות יכול להיות מאוד לא נוח- ואנשים שם כי הוא פשוט מוכר להם) , היציאה מאזור הנוחות היא מעבר מהידוע והמוכר אל הלא ידוע. מעבר זה הוא אזור הצמיחה וההתפתחות של המתאמן. חשוב שבמעבר הזה יגברו במוחו גם הדופמין וגם האוקסיטוצין בצורה מאוזנת, וזה יאפשר המשך והתמדה בפריצת הדרך שיצר. כאן תפקידנו ואמנותנו כמאמנים דרך ההוויה שלנו, השאלות שנשאל, ההקשבה שלנו  והמראות שנציב לשאול שאלות שיאפשרו לאזור הצמיחה וההתפתחות לגדול נכון וברצף.

בהתאמה למתרחש בחיי המתאמן שלנו, יהיו באימון "חלקים דופמיניים "ו "חלקים אוקסיטוציניים".

בחלקים הדופמיניים, נקשיב ונשקף, את המוגשם, את הקורה, את היעד שנרכש ואת היעד הצפוי, נהיה באנרגיה מניעה ונשאל שאלות מכוונות תוצאה כמו: מה המטרה שלך באמת, מה תאריך היעד שלך להשגת המטרה, כמה אתה מתכנן להרוויח בחודש הזה/ בעוד חודשיים/ בעוד שנה….

בחלקים האוקסיטוציניים, נהייה בהוויה של "All is well" , ברוגע, נקשיב ונשקף בחמלה ובקבלה, נשאל שאלות מכוונות לראיה חיובית, אהבה עצמית ואהבת האחר, שאלות כמו: תן חמש נקודות חיוביות על הסיטואציה / האדם, מה אתה אוהב בך, איפה פה אתה יכול לחבק את עצמך, על מה אתה אומר תודה…

הבאנו כאן  לגימה מהבקבוקים, מקווים שהידיעה על קיומם במוחנו/ תודעתנו , פתחה אצלכם את התשוקה, לזכור את קיומם, למהול אותם באמנות במרחב האימון וליצור אפשרות להגשמה ומימוש בדרך שרואה את המטרה, את ההזדמנויות, את החיבור למציאות , מקבלת את המהמורות ורואה את החיים בעיניים חיוביות, מתחדשות ובאמון.

לחיים ! (-:

*** למען הפשטות ומקוצר היריעה הבאנו כאן את העיקרון הביוכימי, התהליכים הכימיים במוח במציאות  מורכבים יותר ומערבים חומרים נוספים ***.

פורסם במגזין המאמנים coachletter
http://www.coachinginteractive.co.il/news/main/articleCL.asp?a_id=1679&MID=110&lang=1

 ======================================================================

החיים לימדו אותי שאין דבר שהוא מובן מאליו…
אפילו המגע של האצבעות שלי במקלדת עכשיו
יש לו ,עבורי, טעם של מתנה…
אז ממש לא היה לי מובן מאליו , הבוקר, לפתוח את המייל
ולראות ש xnet פירסמו  ביום האהבה כתבה של ענת קלו לברון
ובתוכה גם הקלטה של תוכנית בה ענת ואני מדברות על אהבה…
וכן, זה לא מובן מאליו שקראתם עד פה וגם לא מובן מאליו
שתלחצו על הלינק הזה…

הכתבה: http://www.xnet.co.il/mahut/articles/0,14722,L-3093297,00.html

והקלטת התכנית: http://ondemand.eol.co.il/episode/37/27/10/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94

===================================================================

כשאנחנו שמים בצד את האמונות, הדעות והצדק שלנו ופוגשים את עולמו של האחר בנוכחות מלאה, אנחנו יוצרים אפשרות לנסים…החכמה היא לפגוש את עולמו של האחר לא כדי ליצור נסים אלא כדרך חיים, הנסים באים בזמנם (-:

* על ניסים בזוגיות
השעה חמש וחצי בבוקר. התעוררתי עם המילים שתיכף תקראו ובידיעה ברורה שאני חייבת, ממש חייבת, להצליח להסביר בצורה ברורה ומדויקת איך טרנספורמציה במערכת היחסים הזוגית עשויה לחולל ניסים בחיים בכלל, ומה אנחנו כמאמנים יכולים לעשות ולפעול בזמן האימון כדי שזה יקרה. אז יצאתי מתחת לשמיכת הפוך היישר אל המקלדת ואני נותנת למילים לבטא ולהסביר את הדברים. אתחיל בהבנה הכללית של הקשר בין המרחב הזוגי לחיים ולניסים ואחר כך אעבור להסביר תכלס לגבי האימון.

ולפני כן,­­­ לשם הבהירות, אגדיר שכשאני מדברת על נס כוונתי לכך שקורים / מתרחשים דברים חיוביים שההסתברות לכך שיקרו הייתה נמוכה מאוד. משהו שמאוד רצינו שיקרה, או יותר טוב ממה שהאמנו שיקרה, מתרחש, מתהווה במציאות.
זוגיות היא מערכת שלמה, מערכת שיש לה קודים וחוקים משלה, הבנות שנמצאות בתוכה, אנרגיות זורמות ואנרגיות שתקועות, מערכת של סיפורים, אמונות ודפוסים, מערכת דינמית­­­­­. את המערכת הזו יוצרים שני אנשים שכל אחד מהם מגיע עם העבר שלו, הסיפורים שלו והאמונות שלו. החיבור והשזירה של מה שכל אחד מביא לזוגיות יוצר את המערכת. המערכת הזו היא המרחב שהזוג יוצר, ורק הזוג עצמו יכול לדעת מה באמת קורה בתוך המרחב הזה. החוויה הזוגית היא מאד אישית ובלתי ניתנת לפרשנות אמיתית על ידי מישהו מהצד, גם אם הוא מאמן / מטפל. למערכת הזוגית, יש כוח גדול, זה יכול להיות כוח הרסני ויכול להיות כוח בונה, היא משפיעה על כל אחד מבני הזוג, על הילדים שלהם, על החיות שלהם ועל כל תחומי החיים של כל אחד מהם בנפרד. עוצמת המרחב הזה מרכזית, הוא כמו גרעין / ליבה שכשהוא זורם / פועם / נקי החיים משתנים.
בעיני, מרחב זוגי שהאנרגיה שלו זורמת, כזה שיש בו אהבה וחיבור עמוק וקרוב – הוא כמו מגנט חיובי המושך אליו חוויה של שמחת חיים, אהבה ושפע מכל הסביבה. כשהמרחב הזה משתנה, המערכות שקשורות אליו משתנות גם הן. בדיוק כמו שאנחנו אומרים את זה באימון האישי, אנחנו אומרים אתה תשתנה ואז הסביבה שלך תשתנה, משהו אחר יקרה בחיים שלך כשמי שאתה יהיה אחר, כשתפעל אחרת, כשתגיב אחרת….באימון הזוגי, כשהמרחב הזוגי ישתנה יתחולל שינוי בסביבה , לעיתים, ברמה של ניסים ואת זה אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי חוויתי אותם בחיי – אני מתוך עבודה , עם בעלי, על המרחב הזוגי הפרטי.
באימון הזוגי, שלגישה שלו אני משתייכת ( אימון המושתת על הEncounter Centered Couples Therapy שיסדה הדי שלייפר ) הטרנספורמציה מתרחשת מתוך צמיחה הדדית של שני בני הזוג והעמקה של החיבור ביניהם, היא מושתתת על התפישה שהביא מרטין בובר "דרך האתה אני נהיה אני " שאומרת : דרך זה שאני מכיר אותך, פוגש אותך, ואני בזמן המפגש נקי משיפוטים, אמונות ודעות לגביך – אני פוגש את עצמי ונבנה.
ההרגל שלנו הוא לראות את עצמנו ולכן המקום הזה, הרגעים האלו, שבהם אחד מבני הזוג פוגש את השני ובאמת רואה אותו ולא את עצמו, הם הרגעים המכוננים בתוך האימון, הם הרגעים הטרנספורמטיביים, רגעים בהם חסימות משתחררות והאנרגיה הפוטנציאלית של הקשר יכולה לזרום ולאפשר למשהו חדש לקרות. תוכנם של הרגעים האלה לאו דווקא קשור לינארית למה שהזוג חווה כמתסכל/ קשה בחיים עצמם . הזוג מתאמן על יצירת אותם רגעים שפותחים ומשחררים את החסימות החוסמות את המערכת ומייצרות קשיים בקשר ובחיים. הרגעים בהם היא תראה אותו…את הצורך שלו מהמקום העמוק,…הרגעים, בהם היא תהיה אתו בלב פתוח כשיספר לה על תחושותיו … הרגעים שבהם הוא יפגוש אותה, נקי, בהקשבה ובחמלה. הם הרגעים המאפשרים לטרנספורמציה במערכת הזוגית להתרחש, ועם החוויה הזו אנחנו רוצים ,כמאמנים ,שהזוג יצא לביתו, חוויה שעשויה ליצור ניסים..
כאשר באימון מתעורר איזשהו קונפליקט בין בני הזוג, מי צודק? למרות שסביר להניח שנזדהה, מתוך עולמנו אנו, עם אחד מהצדדים, האמת היא שאין כאן צודק…האמת הרחבה היא שבמערכת הזוגית אין מישהו שהוא יותר צודק או יותר טוב כל עוד, כמובן, כללי המוסר מתקיימים…
ואיך אפשר בלי דוגמה מהחיים? אני מקדישה אותה לכל הגולשים והגולשות, כולל הגולשים במחשב ובטלוויזיה (-:
בשנה האחרונה מצא יוסי בעלי תחביב חדש, הוא גולש בים בSUP (Stand Up Paddleboard ) שזה גלשן עם משוט אחד, נראה קצת כמו חסקה אבל בנוי מחומרים אחרים ובגודל שונה לגמרי…
ב ר ו ר שלעתים הפך התחביב החדש בעיני למתחרה בדרישותי ההוגנות והצודקות הנוגעות למטלות הבית, אני כעסתי שהוא בוחר לגלוש ולא שם בסדר עדיפות ראשון את מה שאני רוצה…
האמת…כשאני כותבת את השורות האלה, אני מצחיקה את עצמי, זה נראה לי עכשיו ממש לא צודק אבל לפני שישבנו ופגשתי אותו באופן מלא, חוויתי את עצמי צודקת ומתחרה עם התחביב החדש.
כשנכנסנו לתרגול הזוגי, ישבנו אחד מול השני, נתנו ידיים, הסתכלנו זה בזו בעיניים חדשות ושמתי את כל ה"צודקת" שלי מחוץ למפגש. יוסי שיתף אותי וסיפר לי מה תורם לו התחביב החדש ומה הוא מרגיש כשהוא על הגלשן, ואני הקשבתי בקשב מלא. כל פעם שלא הייתי בקשב מלא ביקשתי שיחזור שוב ויספר…ואז ראיתי אותו…התרגשתי ממה שאני רואה, קיבלתי תמונה של בעל שטוב לו, מה זה טוב, נפלא לו! והגיעה תובנה חדשה שלי, שלבן הזוג שלי יש תחביב שהוא מאד אוהב וזה תחביב שממלא אותו מאוד בטוב….ונהייתי שמחה במקום צודקת..
מאז, כשיוסי חוזר מהים הביתה, מחכה לו אישה ששמחה לשובו (ה"צודקת" שוחררה (-: ) ומטלות הבית מתבצעות באנרגיות חיוביות של שני הצדדים. נס קטן של יומיום שמשפיע ועשוי למשוך למרחב ניסים נוספים…
האימון, שעליו אני כותבת הוא אימון להוויה זוגית, אימון המביא דרך שהיא אורח חיים באימון, הזוג יוצר חזון משותף ובנוסף לו מתאמן על סלילת הדרך לחיים של פתיחת הלב זה אל זו, פתיחה המאפשרת לדפוסים שאינם עובדים להתמוסס ולפוטנציאל החי בקשר לצאת ולהתגשם.
אני ממליצה, למאמנים הבוחרים לאמן בגישה הזו, להתנסות בה בעצמם, אפשר עם בן/ בת הזוג או עם חבר/ה טובים וקרובים. העדיפות היא לאימון עם בן/ בת הזוג (זה המקום המאתגר…). ההתנסות חשובה , בעיני, כי אחרת זה כמו לאמן למדיטציה מבלי שהמאמן חווה מדיטציה. כדאי שהמאמן יחווה את הטעם של הדרך ויראה שהוא מתחבר אליה.
כמה נקודות חשובות למאמנים בגישה הזו:

1. להסתכל על הזוג ולראות את כל התכונות הטובות שבו ,להיות במחשבה שהזוג הזה גדול מהחיים, גיבור ביכולותיו ועם אפשרויות רחבות להתפתחות וצמיחה.
2.להחזיק את התקווה עבור הזוג, גם אם הסיפור שהזוג מביא הוא סיפור קשה.
3. לזכור שמדובר במרחב זוגי וששני בני הזוג צודקים.
4. להימנע מפרשנויות.
5. להאט את קצב האימון כך שיתאפשר לזוג להתקרב באמת.
6. כשהזוג מתקרב ויש נוכחות של אחד מבני הזוג בעולמו של השני – לזוז אחורה!!! לתת לזוג לעבוד.
7. רק הזוג בוחר את התכנים
8. לסייע בבניית המרחב הזוגי ולא להיות חלק ממנו. (בלי joining ).

מקווה שהארתי, אני זמינה במייל לשאלות/ הבהרות. אל תהססו לשאול. בעיני, כל זוג שיוצר טרנספורמציה כזאת יוצר ברכה לעולם כולו.
הדס קאן
מאמנת לזוגיות ולחיים

ומי שבא לו לרגע לגלוש מהרשומה,אני מזמינה להתרווח ולראות את יוסי בפעולת גלישה בסרטון הבא http://www.youtube.com/watch?v=xTa283GneXY  

* פורסם במגזין המאמנים הישראלי  Coachletter
http://www.coachletter.co.il/news/main/articleCL.asp?a_id=1623

<

=======================================================================

מדברים פרגון

תגיד – מבחינתך אתה מפרגן לי? שואלת אותי הדס בתחילת כתיבת הרשומה.
ישר עניתי – כן.
דבר ראשון – למה להסתבך עם האישה…
דבר שני –  באמת ,כן !

הדס , זוגתי מזה שלושים שנה, היא מאמנת במקצועה ולכן אוהבת לשאול שאלות. ככה זה , מאמנים  על מה שאנחנו שמים סימן קריאה שמים סימן שאלה, הם אוהבים לחקור.
ואתם יודעים מה? גם אני אוהב לחקור ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.
אז היא שואלת אותי: מה זה פרגון בשבילך? ואני עונה: לשמוח על דברים טובים שקורים לך.
מה עוד? היא ממשיכה לשאול – ואם לא קורים לי דברים טובים? היא מקשה.
אז הפרגון שלי הוא בזה שאני מקבל את הדרך שלך – וחוץ מזה – לאן את לוקחת את הרשומה הזו? פרגון זה על דברים טובים, תראי, זה מה שכתוב במילון, הוצאתי מהאינטרנט : "הפרגון – מילה שיובאה מגרמנית  ויידיש ואין  לה מקבילות מדויקות בשפות אחרות, משמעותה – להסתכל בעין טובה, לראות את הטוב אצל האחר ולשמוח בו, ההיפך מקנאה."
אני מרגיש נדחק לפינה , והרשומה , מבחינתי, הופכת לחושפנית וקשה יותר ממה שהתכוונתי…
הדס: אז בעצם מה שאתה אומר זה שפרגון הוא מותנה בנסיבות, שיקרו לי דברים טובים. אני רוצה להציע לך להסתכל על פרגון כמצב הוויתי שאינו תלוי בנסיבות, עזוב אותי מהמילון, יש לי את המילון שלי , מה שחשוב זה מה זה פרגון בשבילי… בעיני פרגון משמעו לאהוב ולכבד את האחר, שזו מן תחושה פנימית של קבלה ברוגע, ראיה של האחר בעיניים טובות, בראיה שבאה מהלב, כי לב פתוח לא נותן ציונים, הוא מפרגן בפשטות, מתוך הטבע שלו,  שזה בעצם הטבע של כולנו.
יפה, אני אומר,  – זו למעשה הרחב של ההגדרה למשהו יותר הוויתי וכללי ולא רק משימתי- שקשור לעשייה ותוצאה.
הדס: רגע, אז עכשיו, שהבאתי הגדרה יותר רחבה ומאד משמח אותי שאתה מקבל אותה בפתיחות, אני רוצה לחזור למה שאתה קראת קודם פינה, אולי עכשיו הפינה הזו התעגלה קצת (-: ולחזור ולשאול אותך: האם ניתן לפרגן גם כשקורים דברים שאתה / אני / אנחנו חווים כקשים, מה אתה אומר עכשיו?
בעצם – אני רואה שאלו דברים שעשיתי גם קודם – ועכשיו הם  נכנסים תחת ההגדרה המחודשת.
אני עונה לה: בהגדרה החדשה , כן. אני מוכן להסתכל עלייך גם בקשיים באהבה ובכבוד, לקבל נסיבות שונות, לפתוח את הלב ולפרגן לך את הבחירות שלך ואת החופש שלך.
הדס: אני אגיד לך משהו… לא בטוח שבסוף נפרסם את מה שאגיד לך עכשיו…  כשדיברת ,הרגשתי שהחלום שלי להתחתן איתך שוב, התממש ברשומה הזו.  רוב הקוראים לא מכירים אותנו,  לא יודעים איך אנחנו נראים, ואני לא עם שמלת כלה עכשיו, לא הזמנו רב…עכשיו, כשאתה מדבר ככה אלי – אני מרגישה מתחת לחופה. וגם חשוב לי להגיד לך שבין אם תפרגן לי ובין אם לא – אני אלך בדרך של הלב שלי.  פשוט, יותר קל לי כאשר אני מרגישה את הפרגון שלך, בדרך אני בוחרת בכל מקרה.
יוסי: טוב – זה ממש מרגש – ולא צריך להתחתן שוב, זה יצא טוב כבר בפעם הראשונה .

——————————————————————————————————————————–

על תקווה וייאוש

בואו נתבונן בתקווה וייאוש כמצבים המופיעים בתודעה.
מחשבות התקווה ומחשבות הייאוש שלנו, נשענות על מערכות אמונות,  הן מחשבות המופנות כלפי עתידנו, כאשר בהווה אנחנו חווים קושי.
בתקווה אנחנו מצפים ומייחלים לעתיד יותר טוב, מתארים לעצמנו תמונה ורודה של מה שעשוי להתרחש, וחשים רגיעה ונוחם כתוצאה ממחשבות אלו.
בייאוש אנחנו מאבדים את התמונה לגבי עתידנו ו/או פוסלים תמונה עתידית המנבאת טוב, מחשבותינו קודרות ואנו חסרי אונים.
שני מצבי תודעה אלו הם מאוד אנושיים, כולנו חווינו ונחווה תקווה וייאוש ,לעיתים מיטלטלים ביניהם ורוצים ,בסיכומו של דבר שהחיים יתרחשו על פי תסריט שבנינו מראש.
ייאוש ותקווה באים שניהם מאותה משפחה. אנחנו מייצרים אותם בתודעה כשחווית החיים היא שמשהו בחיים שלנו לא עובד לפי רצוננו.
נסתכל ונראה מה מצבים אלו מאפשרים לנו בחיינו.
להיות בתקווה:
מחשבות התקווה הן מסוג: "יהיה טוב" , "יהיה בסדר", "הדברים יסתדרו בסוף",  "אני יודע שיהיה לי כסף / זוגיות "
יש במחשבות התקווה משהו מרגיע, אנו מקווים, נרגעים ויכולים להמשיך הלאה.
אנחנו מייצרים את תחושת התקווה בתודעתנו כסייעת חשובה המאירה את דרכנו. לעיתים בתוך נסיבות החיים אנחנו פועלים בדרך נכונה והתוצאות לפעולותינו תגענה בשלב מאוחר יותר. התקווה מאפשרת לנו להחזיק את הדרך, נותנת לנו כוח שלא לוותר, מעודדת  להמשיך  גם אם קשה.
לדוגמה כשאדם יקר לנו חולה במחלה קשה, אנו מקווים לבריאות שלמה שלו ומתוך כך יכולים לשאת את הטיפול הממושך בו .
יחד עם זאת חשוב שלא נחיה רק את ה"יהיה בסדר"  אלא נתכוונן ל-לחיות עכשיו וכל הקורה בסדר. בסדר- מלשון יש סדר. יש סדר שלא אנחנו שולטים בכולו, אנחנו מקבלים ומכילים את הסדר הנוכח עכשיו, נושמים. הכל בסדר. מתוך כך, אפשר לראות גם מה נוכח בנו עכשיו, לשחרר את התקווה ולפגוש אותנו ברגע זה, מה נוכח בנו בעומק. אולי אנחנו בכאב…צער… ורק לנשום את זה. הנשימה תאפשר למה שנוכח בעומק להשתחרר ונוכל להיות נוכחים וערים לכל ההווה.
אם נחזור לדוגמה מקודם, נוכל להיות ליד האדם היקר לנו שחולה, בנוכחות שקטה.
להיות בייאוש:
" אף פעם זה לא יסתדר",  "אני דפוק" , "שום טוב לא יצא מזה", "זהו – נגמרו לי החיים".
אנחנו מייצרים בתודעתנו את הייאוש כשנמאס לנו , כשמפסיקים להאמין בעצמנו, כששום דבר לא עוזר. להיות מודעים לייאוש, עם כמה שזה כואב ולנשום אותו, את הייאוש עצמו, להגיד "אני בייאוש" ולהיות עם זה. זה מקום שעשוי להיות מאד פורץ דרך בחיינו. אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו לוותר על סיפור שנאחזנו בו. מאפשרים למבנים וצורות בחיינו שכבר לא עובדים עבורנו להתפרק, להתמוסס, ובכך יכולות להיפתח בפנינו הזדמנויות חדשות.
להיות בייאוש זה כמו להניח לעצמנו ליפול אל תוך הלא נודע ומשם להיפתח אל נוכחות חיה ושקטה.
לעיתים כשאנחנו בתקווה אנחנו מפספסים את הדרך, מתוך היאחזות במשהו שאמור אולי לקרות בעתיד. אנו לא מטפלים נכון במצב בהווה. וזה עלול לגרום לתקיעות. היאחזות בייאוש עלולה להביא לדיכאון ופסיביות מוחלטת. השחרור מההיאחזות הן בתקווה והן בייאוש יוביל  אותנו לבהירות תודעתית שמתוכה נוכל לדייק את פעולותינו באופן מותאם לנסיבות החיים.

"כמו נוסעים ברכבת
נניח את חפצינו
נרפה את אחיזתנו
ונבטח בהתפתחות החיים.
אל תדאגו,
קיימת רשת קורי חיים,
שלתוכה אנו נולדים,
וממנה לא נוכל ליפול לעולם"  ( ג'ק קורנפילד – הזמנה לשקט שבבפנים)

(C)  כל הזכויות שמורות מתת 2010